פעמיים בשנה, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נשמעת צפירה למשך דקה או שתיים.

ברגעים אלה מתחבר העם כולו למשך זמן הצפירה עם זכרונותיו האישיים ועם המעמד הקולקטיבי.

עצירת החיים לשתי דקות בימי הזיכרון עושה לנו משהו. מחברת אותנו. בלי הסברים. פשוט ומובן.

החלטנו לא לחכות לימי הזיכרון – אנחנו מאמינים שהעם שלנו יכול להתחבר לעצמו גם בלי צפירה ואפילו בלי לעמוד.

בכל  ערב (גם הערב)

בדיוק בתשע

עם ישראל

מפסיק כל עשייה

לשתי דקות!

עוצרים וחושבים – כל אחד ואחת:

אני חלק מעם ישראל.

אלפי שנים של עוצמה מגיעות עד אלי ומחכות לצאת אל הפועל.

ברגע זה שותפים לחיבור עוד עשרות/מאות אלפי אנשים שמרגישים כמוני, למרות שמחשבות כל אחד ואחת שונות קצת מהמחשבות שלי.

מה אומרת לי השייכות שלי לעם?

מה החלק שלי בשיפור מצבו של העם?

מה עלי לעשות כדי לחבר את סביבתי הקרובה לרעיון הזה?

כמובן שמדובר בהצעות לחשיבה בלבד. ראוי שהעצירה והמחשבה והחיבור יהיו מתוך בחירה חופשית ותוכן החשיבה יהיה חופשי ואישי.

אין חובה להתחבר וגם אם שכחנו הערב לא קרה כלום. תמיד יהיה מחר ...

גם הרצון לקחת חלק הוא חיבור למהלך.

להשתתפות פעילה יותר, ניתן להוריד דף הסבר על ידי לחיצה כאן, להדפיסו במספר עותקים ולתלות בכניסה לבניין המגורים, ליד הסופר השכונתי, ליד המתנ"ס, ליד הקאנטרי, ליד בית הכנסת, במקום העבודה וכד'...

אפשר לשלוח את הדף שהורדתם מהאתר לחברים ברשימת התפוצה שלכם.

אם התחברת לרעיון, חתימה על העצומה תצרף גם אותך לרשימה, שככל שתגדל תלמד אותנו באופן חלקי על  עוצמת המהלך (לכניסה לעצומה יש ללחוץ כאן)

לשאלות והבהרות ניתן לפנות בכל עת ל- info@amisrael.org

בהצלחה לכולנו.

עם ישראל חי!